פסק-דין בתיק רע"א 55988-10-13

1.         עניינו של פסק דין זה בבר"ע על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כב' הרשמת הבכירה ס' אלבו) שניתנה ב-9.10.13 בת.א. 18410-07-13.

2.         בהחלטה שביסוד הבר"ע דחה בית המשפט קמא את בקשת המבקש לעכב ההליכים נגדו לאחר שעיכב את ההליכים נגד המשיבה 2, שהיא עמותה (מכח החלטת בית המשפט המחוזי מ-3.10.13 בתיק פר"ק 32107-09-13). וזו לשון ההחלטה:

" לא מצאתי בבקשה עילה לעיכוב הליכים נגד הנתבע 2 (המבקש דנן - ר. י.).

העובדה שעוכבו ההליכים נגד הנתבעת 1 (המשיבה 2 - ר. י.) פירושה כי לא ניתן לנהל תביעה נגדה, אך אין מניעה כי יובאו עדים מטעם הנתבעת 1 שיש בהם לתמוך בטענות הנתבע 2".

3.         ברקע ההליכים עומדת תביעה בגין שתי הלוואות שנתן המשיב 1 למשיבה 2, אשר הוגשה נגד המשיבה 2 ונגד המבקש, יחד ולחוד. במסגרת התביעה עולות, בין היתר, טענות אישיות נגד המבקש. כך למשל נטען (בסעיף 2) כי "מזה 20 שנים, נשלטת הנתבעת בידי הנתבע, אשר הינו 'המוציא והמביא', בכל אשר קשור ו-או נוגע ו-או נובע מ/ל-חייבת ו-או ל/מ-פעילותה, באופן שאף מעשה או מחדל של הנתבעת, לא מתבצע, בלי הנחייתו הברורה ו/או אישורו המוחלט". נטען גם (בסעיף 3) כי "הנתבע מנהל בעצמו ובאמצעות עושי דברו, מערכת כלכלית רחבת היקף, הכוללת מספר גופים, השלובים זה בזה, ובהם - הנתבעת. בשם הנתבע רשומים, מספר נכסי נדל"ן, בשווי של מיליוני דולרים, באוקראינה. בפועל, שייכים נכסים אלה לנתבעת. בנוסף, ותחת שמות של צדדים שלישיים, אשר 'נידבו' את שמם לצרכי פעילותו, מתנהלים עבור הנתבע - חשבונות בנק, בהם 'עוברים' מיליוני שקלים בכל חודש", וכי "כספי ההלוואות, כפי שידוע לתובע, לא נרשמו כהלוואות בספרי החשבונות של הנתבעת. כספים אלה ניטלו על ידי הנתבע, ושימשו לצרכיו" (סעיף 7).

4.         בהחלטה מ-13.11.13 נתבקשו תשובות לבר"ע והצדדים נתבקשו גם להודיע עמדתם ביחס לאפשרות שבית המשפט יבקש לפעול לפי הסמכות שמכח תקנה 410 לתקסד"א, דהיינו: לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה, וכן לשאלה האם במקרה כזה ניתן לראות בבקשה ובתשובות סיכומים בכתב.

5.         המשיב 1 הודיע כי הוא מסכים שבית המשפט יפעל באופן האמור ואילו יתר הצדדים לא הודיעו דבר מה בעניין זה ולכן נחשבים כמסכימים לכך (מכף סעיף 7 להחלטה הנ"ל). מכל מקום, משאני סבור שזכויות בעלי הדין לא תיפגענה אם אפעל באופן האמור, החלטתי לפעול כך. המשמעות היא דיון בבר"ע כבערעור על יסוד הבר"ע ותשובת המשיב 1 (שכן המשיבה 2 לא הגישה תשובה לבר"ע ועל כן נחשבת כמשאירה כל הנחוץ לשיקול דעתו של בית המשפט, מכח סעיף 5 להחלטה הנ"ל).

6.         לאחר דיון בבר"ע כבערעור באופן האמור, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות .

7.         אני סבור כי לא נפלה שגגה בהחלטת כב' הרשמת הבכירה בהחליטה כפי שהחליטה. לנוכח העובדה שבכתב התביעה עולות טענות אישיות וישירות נגד המבקש, הרי שניתן ושצריך לבררן, ובעיכוב ההליכים נגד המשיבה 2 אין כדי למנוע זאת או להצדיק שגם ההליכים נגד המבקש יושהו. על האמור לעיל אוסיף כי אין מקום לחששות של המבקש מפני קשיים בהעדת עדים מטעם המשיבה 2 והכללים המשפטיים (החובה להעיד אמת וגם השתקים וכדומה) אף מצמצמים מאד את החשש שבנסיבות שנוצרו תהיינה קביעות סותרות או בעיות אחרות. מכל מקום, עיכוב ההליכים נגד המבקש עד למועד בלתי ידוע שלאחר אפשרות לנהל הליכים נגד המשיבה 2 עלול לגרום פגיעה קשה למשיב 1 ואין הוא מוצדק.

8.         לנוכח כל האמור, הרי שלאחר דיון בבר"ע כבערעור החלטתי לדחות את הערעור ולהותיר על כנה את החלטת כב' הרשמת הבכירה.

9.         למרות דחיית הערעור החלטתי שלא לחייב את המבקש בהוצאות בשלב זה, אלא לקבוע כי שאלת ההוצאות בקשר לבר"ע זו תישקל על ידי בית המשפט קמא בשלב שיימצא מתאים לכך, לכשתתרחב הפרספקטיבה לגבי כל שיהיה נחוץ בעניין זה.

10.       הערבון שהפקיד המבקש יוחזר לו .

11.       בשולי הדברים אציין כי בשלב ראשון משלא הוגשו תשובות בפרק הזמן שנקצב לכך, החלטתי לקבל את הבר"ע. עם זאת, לאחר שהוגשה בקשה לביטול פסק הדין שניתן (אשר המבקש הסכים לה והמשיבה 2 לא התנגדה לה) והוגשה תשובה לבר"ע מטעם המשיב 1, נבחן מה שעל הפרק מחדש והגעתי לתוצאה דלעיל.

ניתן בהעדר הצדדים היום, ח ה' טבת תשע"ד, 08 דצמבר 2013. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: